זהו רציתי לומר את זה, זה קרה ביום של הפצצה, 12 לאפריל יומיים לפני היומלדת שלי. שנפרדתי ממנה, לא עשיתי אותה מאושרת והיא לא עשתה אותי, קפצנו למסקנות והן התפוצצו לנו בפנים אני שמח שה קרה עכשיו ולא לפני שהתחתנו. לאן אני ממשיך מכאן? אני לא יודע, יש לי את העסק הזה שלאט לאט אני לוקח ממנו יותר על הראש אבל אני אשאיר מקום לתרגם כל מיני מאמרים, משהו התרחש אני בטוח בכך. אני מרגיש את זה בגופי, המידע גם באתרים פתאום נהיה מאפשר יותר. יותר אנשים נחשפים אליו אולי? אני לא יודע.
אבל אני מאמין שהשינוי כבר כאן, ושהשלום יבוא, אולי אפילו בימי חיי, בע"ה. אולי אפילו לא נצטרך לכבוש חצי מהמזרח התיכון כדי להביא אותו, אולי אולי לא. מי יודע. אני משתדל לשמור על אופטימיות, והפחד הלא ברור הזה מהשותף אני מנסה לנקות אותו, זה לא קל אבל מגיע לי להיות מאושר ולחיות חופשי. גם בעבודה. מאיפה הגיע שואל את עצמי לא נורא. החיים יסתדרו הם תמיד נוטים להסתדר לפני הבלאגן הבא, ואולי להפסיק לעשן סוף סוף, כי תמיד יש משהו בחוץ שמרתיע אותי, בגלל המשהו הזה מבפנים מהכרסום שאני עושה לעצמי באמצעות הסיגריות הללו. הפחד הזה אני חייב להתנתק ממנו אחת ולתמיד אבל אני לא מסוגל להפסיק לעשן, וזה משגע אותי. אני רוצה כן כן, אבל היכולת היא ממני והלאה עדיין.
כן אז חזרתי לכתוב לפחות בשבת, בצורה מוגזמת, נפרדנו. היא מתקשה להבין שזה היה הדדי, שבלעדיה בלי שהיא תאמר שוב שהיא הולכת לא היינו נפרדים. היא טוענת שאני אחראי אבל שניים צריך לטנגו, והאמת שלא היה לי נעים אתה, עכשיו כן, עכשיו היא מנסה להוכיח לי שאני טועה ושנעים לי אתה ושהיא דואגת לי והיא רואה אותי, עכשיו. אבל בפועל היא לא ראתה בשקל, היא לא ראתה אותי ממטר. ואולי אני עושה טעות ואולי אני הולך אל הלא נודע אבל נאי בוחר בחיים ואתה לא יהיו לי חיים מאושרים ואני רוצה לחיות מאושר, מגיע לי להיות מאושר ולא לשאול לפרקים למה זה מגיע לי ולבלוע את הצפרדע רק בשביל לא להישאר לבד, רק בשביל להתחתן, רק בשביל לומר שאני נורמלי, אני לא. מודה, אין כזה דבר נורמלי הרדיפה אחרי חלום כזה היא הזיה שהכתיבו לנו, יהיו החיים אשר יהיו לי.
זהו רציתי לומר את זה, זה קרה ביום של הפצצה, 12 לאפריל יומיים לפני היומלדת שלי. שנפרדתי ממנה, לא עשיתי אותה מאושרת והיא לא עשתה אותי, קפצנו למסקנות והן התפוצצו לנו בפנים אני שמח שה קרה עכשיו ולא לפני שהתחתנו. לאן אני ממשיך מכאן? אני לא יודע, יש לי את העסק הזה שלאט לאט אני לוקח ממנו יותר על הראש אבל אני אשאיר מקום לתרגם כל מיני מאמרים, משהו התרחש אני בטוח בכך. אני מרגיש את זה בגופי, המידע גם באתרים פתאום נהיה מאפשר יותר. יותר אנשים נחשפים אליו אולי? אני לא יודע.
אבל אני מאמין שהשינוי כבר כאן, ושהשלום יבוא, אולי אפילו בימי חיי, בע"ה. אולי אפילו לא נצטרך לכבוש חצי מהמזרח התיכון כדי להביא אותו, אולי אולי לא. מי יודע. אני משתדל לשמור על אופטימיות, והפחד הלא ברור הזה מהשותף אני מנסה לנקות אותו, זה לא קל אבל מגיע לי להיות מאושר ולחיות חופשי. גם בעבודה. מאיפה הגיע שואל את עצמי לא נורא. החיים יסתדרו הם תמיד נוטים להסתדר לפני הבלאגן הבא, ואולי להפסיק לעשן סוף סוף, כי תמיד יש משהו בחוץ שמרתיע אותי, בגלל המשהו הזה מבפנים מהכרסום שאני עושה לעצמי באמצעות הסיגריות הללו. הפחד הזה אני חייב להתנתק ממנו אחת ולתמיד אבל אני לא מסוגל להפסיק לעשן, וזה משגע אותי. אני רוצה כן כן, אבל היכולת היא ממני והלאה עדיין.