אוקיי אז הדבר הראשון שארצה לציין זה את השינו בתפיסת עצמי, הבטחון שעצמי שלי מטפס מדרגה, לאחר שאני רואה מה קורה, אתמול נפגשתי עם אבי הוא יצא מהניתוח נראה קצת מטושטש אבל ברוך השם הוא בסדר. כל היום אני בוכה על הכאב של התאונה ההיא מלפני חודש שעדיין שמה, ושאני חייב פשוט חייב לחזור לערער על החחלטה הזו לתת לי קטנוע לפני שיהיה מאוחר מדי... חשבתי לדר עם בן דוד שלי לראות אם יש אפשרות אול לתבוע את המדינה אבל אפילו אבטלה אני משתדל לא לקחת אז...
בכל מקרה לעניין עצו אני תופס את עצמי מתחיל לדרוש את הקרדיש שמיע לו ושזה שוב באו אולי לראשונה בניגוד להיכן שאני רוצה או רגיל בעצם להיות עם הראש ברצפה ואז אני נזכר בו. פתאום ממה עכשיו כשהייתי ילד קטן ביה"X עד גיל שמונה אפילו יכול להיות, היה שמה שכן בסביבה שתמיד הפחיד אותי. הוא לא עשה שום דבר הוא פשוט הלך שמה, אבל הוא כנראה קלט שאני פוחד, אני זוכר במדויק כמו שהוא היה אז, עם השיער והזקן, היה לו ז'קט ג'ינס כיאה לנער שגדל ב-80 כנראה. ואני זוכר שהוא תמיד היה הולך מהר ואנחנו הינו בורכים, אני לא חושב שהוא בכלל רדף אחרינו אי פעם או אחרי.
בקיצור במשפט אחרי כל ההקדמה הזו, לבוא וולמר שבמקום לבוא ולומר לי תודה, שמה עבודה שאני עוזר להם מבלאגן שעוד לא קרה, הם באים בטענות, הבלאגן עוד יבוא. הוא עוד יקרה כנראה אני מקווה לא. עוד שמתי לב שהמקום חשוב לי, אבל לא במחיר חיי. זהו ? קרה כל כך הרבה, היינו השבוע בערד שוב, ומחר נסע לירוחם. וכל הבית ברחשם שעפו מהאדמה מתחת לבנ יין השכן ששמה בונים תמ"א ואני מתקלח כל היום ואני מוזהם רוב היום אוי נורא פשוט תקופה א קלה שהייתי רוצה לזכור ומקווה שתעבור בהקדם, האם אני בורח בגלל התקופה הזו? היא נמשכת זמן רב, ממש לפני שהתחילו השינוייים פה של הבניה קניתי דירה, ועכשיו אני רוצה למכור אוה שנייה לפני שמתחילים אצלי? אולי נראה מה יוליד יום. יש כל כך הרבה לחשוב עליו אבל אני מתקשה, וכשאני חושב מה יהיה הכאב מהתאונה מתחיל ומתעורר שוב ושוב, אנ צריך להיזהר לשמור לע הראש, אחרת אאבד אותו, ולכן אני מרגיש צורך דחוף ותר לנסות לשמור שבת.
אני מוצא את עצי בסטואציה ביקור חולים אחרי ניתוח חדר ממש שמח כולם מבסוטים והיחיד שאולי כנראה חושש לחייו זה אחד המבקרם שמתלונן שם בצד ומחזיק את היד בראש. כן מתלונן הרבה בחיי וזה צריך להיפסק, אני עובר אחד מהם הוא כנראה זה, אני? אנחנו אני והיא היקרה שלי משלמדת אותי הרבה ולומדת גם ממני אנחנו צומחים יחד בע"ה זמן רב ואני מבסוט מזה.
מה עוד השבוע היה אין ל מושג. הסיפור בלשכה מחר אני צריך ללכת שוב. ואנסה לברר את מה שרציתי לברר עם השאלות הללו, לא שזה משנה כבר, אני מאמין יהיה בסדר, אני מקווה שקצת מאמץ ויהיה בסדר. כעסתי מאוד על הבנק שלי השבוע כמו שאחי כעס עליי, בשביל מה, 10000 שקל? 25000 ? כמה כעס, ונזכרתי באירוע מהילדות שהיה לי, אירוע טראומתי שחוויתי כנער, לא ייכנס אליו אפילו לי לא ברור עד היום. שבת שלום.
החלטנו למען השבת ולמעני להתחיל לרשום סיכום שבועי של כל אשר עבר וחלף עליי השבוע. לא כל אשר קרה, מה שאני זוכר אירועים משמעותיים. כמו ההליכה הזו אתה ברחוב הותיקים שמה ליד השלט של הגיבור והסיפור על יום קורות מותו. או על הנווד בחצר האחורית, עוד רעיון שעלה ככה. אולי מה שהוביל כדאי קצת לא לשכוח. כל השינוי שאני עובר כרע נמשך, אני עדיין מוצא את עצמי תקוע בעיר מולדתי. רוצהל עבור עדיין לא עושה זאת בדיוק יחד אתה, אנחנו כן, זה יותר חשוב כרע מסיום שבועי, או שאולי זה חלק מזה ואז וואלה. אין י סיגריות אין לי ברירה אלא להפסיק. מרושש לגרמי, חזרת לעבוד במטרולוג'י וזה משהו יוצא דופן לראות את זה את השינוי שעבר בי בחודש חודשיים האחרונים ולחזור לאותה נקודה ולהביט בה מחדש. אני צריך להגיד תודה שהם נותנים לי, ולמה לחתום אבטלה בכלל? כי זה נראה פתרון איפה שהוא? בכל מקרה לעניין עצו אני תופס את עצמי מתחיל לדרוש את הקרדיש שמיע לו ושזה שוב באו אולי לראשונה בניגוד להיכן שאני רוצה או רגיל בעצם להיות עם הראש ברצפה ואז אני נזכר בו. פתאום ממה עכשיו כשהייתי ילד קטן ביה"X עד גיל שמונה אפילו יכול להיות, היה שמה שכן בסביבה שתמיד הפחיד אותי. הוא לא עשה שום דבר הוא פשוט הלך שמה, אבל הוא כנראה קלט שאני פוחד, אני זוכר במדויק כמו שהוא היה אז, עם השיער והזקן, היה לו ז'קט ג'ינס כיאה לנער שגדל ב-80 כנראה. ואני זוכר שהוא תמיד היה הולך מהר ואנחנו הינו בורכים, אני לא חושב שהוא בכלל רדף אחרינו אי פעם או אחרי.
בקיצור במשפט אחרי כל ההקדמה הזו, לבוא וולמר שבמקום לבוא ולומר לי תודה, שמה עבודה שאני עוזר להם מבלאגן שעוד לא קרה, הם באים בטענות, הבלאגן עוד יבוא. הוא עוד יקרה כנראה אני מקווה לא. עוד שמתי לב שהמקום חשוב לי, אבל לא במחיר חיי. זהו ? קרה כל כך הרבה, היינו השבוע בערד שוב, ומחר נסע לירוחם. וכל הבית ברחשם שעפו מהאדמה מתחת לבנ יין השכן ששמה בונים תמ"א ואני מתקלח כל היום ואני מוזהם רוב היום אוי נורא פשוט תקופה א קלה שהייתי רוצה לזכור ומקווה שתעבור בהקדם, האם אני בורח בגלל התקופה הזו? היא נמשכת זמן רב, ממש לפני שהתחילו השינוייים פה של הבניה קניתי דירה, ועכשיו אני רוצה למכור אוה שנייה לפני שמתחילים אצלי? אולי נראה מה יוליד יום. יש כל כך הרבה לחשוב עליו אבל אני מתקשה, וכשאני חושב מה יהיה הכאב מהתאונה מתחיל ומתעורר שוב ושוב, אנ צריך להיזהר לשמור לע הראש, אחרת אאבד אותו, ולכן אני מרגיש צורך דחוף ותר לנסות לשמור שבת.
אני מוצא את עצי בסטואציה ביקור חולים אחרי ניתוח חדר ממש שמח כולם מבסוטים והיחיד שאולי כנראה חושש לחייו זה אחד המבקרם שמתלונן שם בצד ומחזיק את היד בראש. כן מתלונן הרבה בחיי וזה צריך להיפסק, אני עובר אחד מהם הוא כנראה זה, אני? אנחנו אני והיא היקרה שלי משלמדת אותי הרבה ולומדת גם ממני אנחנו צומחים יחד בע"ה זמן רב ואני מבסוט מזה.
מה עוד השבוע היה אין ל מושג. הסיפור בלשכה מחר אני צריך ללכת שוב. ואנסה לברר את מה שרציתי לברר עם השאלות הללו, לא שזה משנה כבר, אני מאמין יהיה בסדר, אני מקווה שקצת מאמץ ויהיה בסדר. כעסתי מאוד על הבנק שלי השבוע כמו שאחי כעס עליי, בשביל מה, 10000 שקל? 25000 ? כמה כעס, ונזכרתי באירוע מהילדות שהיה לי, אירוע טראומתי שחוויתי כנער, לא ייכנס אליו אפילו לי לא ברור עד היום. שבת שלום.
אוקיי אז הדבר הראשון שארצה לציין זה את השינו בתפיסת עצמי, הבטחון שעצמי שלי מטפס מדרגה, לאחר שאני רואה מה קורה, אתמול נפגשתי עם אבי הוא יצא מהניתוח נראה קצת מטושטש אבל ברוך השם הוא בסדר. כל היום אני בוכה על הכאב של התאונה ההיא מלפני חודש שעדיין שמה, ושאני חייב פשוט חייב לחזור לערער על החחלטה הזו לתת לי קטנוע לפני שיהיה מאוחר מדי... חשבתי לדר עם בן דוד שלי לראות אם יש אפשרות אול לתבוע את המדינה אבל אפילו אבטלה אני משתדל לא לקחת אז...
בכל מקרה לעניין עצו אני תופס את עצמי מתחיל לדרוש את הקרדיש שמיע לו ושזה שוב באו אולי לראשונה בניגוד להיכן שאני רוצה או רגיל בעצם להיות עם הראש ברצפה ואז אני נזכר בו. פתאום ממה עכשיו כשהייתי ילד קטן ביה"X עד גיל שמונה אפילו יכול להיות, היה שמה שכן בסביבה שתמיד הפחיד אותי. הוא לא עשה שום דבר הוא פשוט הלך שמה, אבל הוא כנראה קלט שאני פוחד, אני זוכר במדויק כמו שהוא היה אז, עם השיער והזקן, היה לו ז'קט ג'ינס כיאה לנער שגדל ב-80 כנראה. ואני זוכר שהוא תמיד היה הולך מהר ואנחנו הינו בורכים, אני לא חושב שהוא בכלל רדף אחרינו אי פעם או אחרי.
בקיצור במשפט אחרי כל ההקדמה הזו, לבוא וולמר שבמקום לבוא ולומר לי תודה, שמה עבודה שאני עוזר להם מבלאגן שעוד לא קרה, הם באים בטענות, הבלאגן עוד יבוא. הוא עוד יקרה כנראה אני מקווה לא. עוד שמתי לב שהמקום חשוב לי, אבל לא במחיר חיי. זהו ? קרה כל כך הרבה, היינו השבוע בערד שוב, ומחר נסע לירוחם. וכל הבית ברחשם שעפו מהאדמה מתחת לבנ יין השכן ששמה בונים תמ"א ואני מתקלח כל היום ואני מוזהם רוב היום אוי נורא פשוט תקופה א קלה שהייתי רוצה לזכור ומקווה שתעבור בהקדם, האם אני בורח בגלל התקופה הזו? היא נמשכת זמן רב, ממש לפני שהתחילו השינוייים פה של הבניה קניתי דירה, ועכשיו אני רוצה למכור אוה שנייה לפני שמתחילים אצלי? אולי נראה מה יוליד יום. יש כל כך הרבה לחשוב עליו אבל אני מתקשה, וכשאני חושב מה יהיה הכאב מהתאונה מתחיל ומתעורר שוב ושוב, אנ צריך להיזהר לשמור לע הראש, אחרת אאבד אותו, ולכן אני מרגיש צורך דחוף ותר לנסות לשמור שבת.
אני מוצא את עצי בסטואציה ביקור חולים אחרי ניתוח חדר ממש שמח כולם מבסוטים והיחיד שאולי כנראה חושש לחייו זה אחד המבקרם שמתלונן שם בצד ומחזיק את היד בראש. כן מתלונן הרבה בחיי וזה צריך להיפסק, אני עובר אחד מהם הוא כנראה זה, אני? אנחנו אני והיא היקרה שלי משלמדת אותי הרבה ולומדת גם ממני אנחנו צומחים יחד בע"ה זמן רב ואני מבסוט מזה.
מה עוד השבוע היה אין ל מושג. הסיפור בלשכה מחר אני צריך ללכת שוב. ואנסה לברר את מה שרציתי לברר עם השאלות הללו, לא שזה משנה כבר, אני מאמין יהיה בסדר, אני מקווה שקצת מאמץ ויהיה בסדר. כעסתי מאוד על הבנק שלי השבוע כמו שאחי כעס עליי, בשביל מה, 10000 שקל? 25000 ? כמה כעס, ונזכרתי באירוע מהילדות שהיה לי, אירוע טראומתי שחוויתי כנער, לא ייכנס אליו אפילו לי לא ברור עד היום. שבת שלום.
בכל מקרה לעניין עצו אני תופס את עצמי מתחיל לדרוש את הקרדיש שמיע לו ושזה שוב באו אולי לראשונה בניגוד להיכן שאני רוצה או רגיל בעצם להיות עם הראש ברצפה ואז אני נזכר בו. פתאום ממה עכשיו כשהייתי ילד קטן ביה"X עד גיל שמונה אפילו יכול להיות, היה שמה שכן בסביבה שתמיד הפחיד אותי. הוא לא עשה שום דבר הוא פשוט הלך שמה, אבל הוא כנראה קלט שאני פוחד, אני זוכר במדויק כמו שהוא היה אז, עם השיער והזקן, היה לו ז'קט ג'ינס כיאה לנער שגדל ב-80 כנראה. ואני זוכר שהוא תמיד היה הולך מהר ואנחנו הינו בורכים, אני לא חושב שהוא בכלל רדף אחרינו אי פעם או אחרי.
בקיצור במשפט אחרי כל ההקדמה הזו, לבוא וולמר שבמקום לבוא ולומר לי תודה, שמה עבודה שאני עוזר להם מבלאגן שעוד לא קרה, הם באים בטענות, הבלאגן עוד יבוא. הוא עוד יקרה כנראה אני מקווה לא. עוד שמתי לב שהמקום חשוב לי, אבל לא במחיר חיי. זהו ? קרה כל כך הרבה, היינו השבוע בערד שוב, ומחר נסע לירוחם. וכל הבית ברחשם שעפו מהאדמה מתחת לבנ יין השכן ששמה בונים תמ"א ואני מתקלח כל היום ואני מוזהם רוב היום אוי נורא פשוט תקופה א קלה שהייתי רוצה לזכור ומקווה שתעבור בהקדם, האם אני בורח בגלל התקופה הזו? היא נמשכת זמן רב, ממש לפני שהתחילו השינוייים פה של הבניה קניתי דירה, ועכשיו אני רוצה למכור אוה שנייה לפני שמתחילים אצלי? אולי נראה מה יוליד יום. יש כל כך הרבה לחשוב עליו אבל אני מתקשה, וכשאני חושב מה יהיה הכאב מהתאונה מתחיל ומתעורר שוב ושוב, אנ צריך להיזהר לשמור לע הראש, אחרת אאבד אותו, ולכן אני מרגיש צורך דחוף ותר לנסות לשמור שבת.
אני מוצא את עצי בסטואציה ביקור חולים אחרי ניתוח חדר ממש שמח כולם מבסוטים והיחיד שאולי כנראה חושש לחייו זה אחד המבקרם שמתלונן שם בצד ומחזיק את היד בראש. כן מתלונן הרבה בחיי וזה צריך להיפסק, אני עובר אחד מהם הוא כנראה זה, אני? אנחנו אני והיא היקרה שלי משלמדת אותי הרבה ולומדת גם ממני אנחנו צומחים יחד בע"ה זמן רב ואני מבסוט מזה.
מה עוד השבוע היה אין ל מושג. הסיפור בלשכה מחר אני צריך ללכת שוב. ואנסה לברר את מה שרציתי לברר עם השאלות הללו, לא שזה משנה כבר, אני מאמין יהיה בסדר, אני מקווה שקצת מאמץ ויהיה בסדר. כעסתי מאוד על הבנק שלי השבוע כמו שאחי כעס עליי, בשביל מה, 10000 שקל? 25000 ? כמה כעס, ונזכרתי באירוע מהילדות שהיה לי, אירוע טראומתי שחוויתי כנער, לא ייכנס אליו אפילו לי לא ברור עד היום. שבת שלום.