היה יום רגוע אתמול הספקתי להיות בבריכה איזה כיף. יום שקט סה"כ שוב טיול עם רוקי שוב סרט, אני כבר לא מסוגל לראות סרטים לבד, באמת. אז הפסקתי את הסרט, אני מרגיש חטטן אבל מה לעשות שהבתים שלנו ישנים יחסית ושומעים הכול. השקט הזה, ששרר שמה מהבית שלה, היא צעקה לפני שהלכתי לישון, תפסיקי להרביץ לי. וזה פוצץ לי תלב, פשוט נפל לי הלב לבטן. בכיתי, חוסר אונים מוחלט. ברוך השם למדתי להתמודד עם המצב הזה של חוסר היכולת לעשות שום דבר. אבל זה קרע אותי מבפנים לשמוע את זה. אבא חורג, אמא מה? לא יודע מרביצה כל הזמן, ירדתי למטה ראיתי ילדה קטנה יושבת בעשר בלילה בכניסה לבניין, משחקת בפלאפון אלוהים מי שולח את הילדה שלו בשעות כאלה להסתובב ברחובות ובשביל מה? כדי שהיא לא תראה את אחותה הגדולה חוטפת מכות? לפחות יצא משהו טוב מכל הסיפור, פעם ראשונה שהיא צעקה ולא צעקו עליה. הלכתי לישון עם התחושה הזו, בכיתי כמו ילד קטן, כמו ילדה קטנה. מה אני יכול לעשות? אני עצבני לאללה. משטרה? ודאי שלא. מה הם יעזרו? יקחו אותה לאן? למשפחה אומנה? ששם מה היא תחווה? אין לי אפשרות לעזור, ברור גם שאני לא אביא כמה אנשים שישברו לאמא תצורה למרות שאני ממש רוצה. באמת בא לקחת כמה סודנים מדרום תל אביב, לשלם למה איזה 1000 שקל שילמדו את האמא הזו לקח. אני לא אעשה את זה, זה ברור, אבל כרגע המחשבה הזו זה הדבר שמרגיע אותי, חוסר האונים במקרה הזה, הידיעה שהיא חוטפת מכות שמה מרתיח לי את הדם. אתמול בכיתי היום אני פשוט עצבני. אם היו מוסדות שלטון תקינים כבר הייתי פונה למשטרה באותו ערב, לצערי אני כבר מכיר מימיי הפעילים בפייס לאן הסיפור יתגלגל אם חלילה הסיפור יתגלגל לידי השלטונות, פרח כזה יפה יקטפו אותה, ינצלו אותה בסוף היא תמצא אותה במוסד סגור אוכלת תרופות פסיכיאטריות עולה במשקל ויורדת בדעת. איך אני יודע? מהפייס, כבר הייתי מעורב בדברים האלה בין היתר, אמהות שפנו לעזרה וקיבלו סטירה בפרצוף ילדיהן נעלמו על ידי החוק. לא חסר כאלה. אני אובד עצות מה לעשות, אני יודע שהלב שלי נקרע לגזרים, כל לילה, ואתמול כששמעתי אותה צועקת את שלושת המילים הללו, זה היה שיא. ניסיתי להגיד לעצמי אריק זה לא קשור אליך, זו לא הילדה שלך, אל תתערב. אז לא להתערב זה אני מכיר על עצמי זה מה שאעשה, אני משער, אבל באמת אני נקרע אני עצבני בא לי לתפוס את האבא החורג הזה ולפוצץ לו תצורה, איפה אתה בלילות איך אתה נותן לזה להתרחש בבית שלך?
ילדים מוכים, שמעתי על זה, אבל אף פעם לא נתקלתי בזה, זה מה שהייתי קורא בעיתונים אולי פעם שהייתי קורא עיתונים, לעזאזל... מה אני יכול לעשות? שום דבר? רק לצפות בהתרחשות הזו לקוות בשבילה שהיא תצא משם כמה שיותר מהר? עוד שנה היא תתגייס בטח תבקש לשרת רחוק מכל הבלאגן הזה ומה עד אז? אני צריך לסבול כל לילה? למשטרה לא אפנה כי אין לי מה לחפש אצלם, איך שהוא אני יודע שאם אעז לעשות זאת אמצא את עצמי במעצר מאיזו שהיא סיבה לא ברורה, והיא תאכל אותה יותר.
בבוקר עליתי על האוטבוס, בשעות חדשות בשבילי בגלל כל הסיפור הזה אני קם מוקדם יותר, טוב האמת לא רק בגלל זה, זה סתם תירוץ לבוא מוקדם יותר לעבודה. האמת עכשיו שאני חושב על זה גם השינה לא ממש שינה, הלכתי לישון וקמתי אני לא עייף אני פשוט לא מרגיש שישנתי אני מרגיש תקוע באתמול, בסוף היום שלוש מילים מהדהדות לי בראש, פעם ראשונה שאני שומע אותה צועקת ולא צועקים עליה, "תפסיקי להרביץ לי". ראיתי איזו אתיופית חמודה מביטה בי במבט שואל כזה, אבל אני כבר לא מאמין בכלום, באמת באמת חוץ ממך אבא שנטשת אותנו לשגע ככה אחד את השני אין בי אמונה בכלום. אז קמתי המשכתי את היום מבלי לבדוק אפילו אולי היא רוצה לתת לי את המספר שלה. איך אמצא מישהי ככה? לא נורא. יש מספיק בנות בים הזה של המציאות, אני מתעורר לאט לאט, מתאושש זה ייקח קצת זמן אני צריך ללמוד לסלוח לעצמי וקצת יותר סובלני לעצמי, אני מניח.
תודה.
היה יום רגוע אתמול הספקתי להיות בבריכה איזה כיף. יום שקט סה"כ שוב טיול עם רוקי שוב סרט, אני כבר לא מסוגל לראות סרטים לבד, באמת. אז הפסקתי את הסרט, אני מרגיש חטטן אבל מה לעשות שהבתים שלנו ישנים יחסית ושומעים הכול. השקט הזה, ששרר שמה מהבית שלה, היא צעקה לפני שהלכתי לישון, תפסיקי להרביץ לי. וזה פוצץ לי תלב, פשוט נפל לי הלב לבטן. בכיתי, חוסר אונים מוחלט. ברוך השם למדתי להתמודד עם המצב הזה של חוסר היכולת לעשות שום דבר. אבל זה קרע אותי מבפנים לשמוע את זה. אבא חורג, אמא מה? לא יודע מרביצה כל הזמן, ירדתי למטה ראיתי ילדה קטנה יושבת בעשר בלילה בכניסה לבניין, משחקת בפלאפון אלוהים מי שולח את הילדה שלו בשעות כאלה להסתובב ברחובות ובשביל מה? כדי שהיא לא תראה את אחותה הגדולה חוטפת מכות? לפחות יצא משהו טוב מכל הסיפור, פעם ראשונה שהיא צעקה ולא צעקו עליה. הלכתי לישון עם התחושה הזו, בכיתי כמו ילד קטן, כמו ילדה קטנה. מה אני יכול לעשות? אני עצבני לאללה. משטרה? ודאי שלא. מה הם יעזרו? יקחו אותה לאן? למשפחה אומנה? ששם מה היא תחווה? אין לי אפשרות לעזור, ברור גם שאני לא אביא כמה אנשים שישברו לאמא תצורה למרות שאני ממש רוצה. באמת בא לקחת כמה סודנים מדרום תל אביב, לשלם למה איזה 1000 שקל שילמדו את האמא הזו לקח. אני לא אעשה את זה, זה ברור, אבל כרגע המחשבה הזו זה הדבר שמרגיע אותי, חוסר האונים במקרה הזה, הידיעה שהיא חוטפת מכות שמה מרתיח לי את הדם. אתמול בכיתי היום אני פשוט עצבני. אם היו מוסדות שלטון תקינים כבר הייתי פונה למשטרה באותו ערב, לצערי אני כבר מכיר מימיי הפעילים בפייס לאן הסיפור יתגלגל אם חלילה הסיפור יתגלגל לידי השלטונות, פרח כזה יפה יקטפו אותה, ינצלו אותה בסוף היא תמצא אותה במוסד סגור אוכלת תרופות פסיכיאטריות עולה במשקל ויורדת בדעת. איך אני יודע? מהפייס, כבר הייתי מעורב בדברים האלה בין היתר, אמהות שפנו לעזרה וקיבלו סטירה בפרצוף ילדיהן נעלמו על ידי החוק. לא חסר כאלה. אני אובד עצות מה לעשות, אני יודע שהלב שלי נקרע לגזרים, כל לילה, ואתמול כששמעתי אותה צועקת את שלושת המילים הללו, זה היה שיא. ניסיתי להגיד לעצמי אריק זה לא קשור אליך, זו לא הילדה שלך, אל תתערב. אז לא להתערב זה אני מכיר על עצמי זה מה שאעשה, אני משער, אבל באמת אני נקרע אני עצבני בא לי לתפוס את האבא החורג הזה ולפוצץ לו תצורה, איפה אתה בלילות איך אתה נותן לזה להתרחש בבית שלך?
ילדים מוכים, שמעתי על זה, אבל אף פעם לא נתקלתי בזה, זה מה שהייתי קורא בעיתונים אולי פעם שהייתי קורא עיתונים, לעזאזל... מה אני יכול לעשות? שום דבר? רק לצפות בהתרחשות הזו לקוות בשבילה שהיא תצא משם כמה שיותר מהר? עוד שנה היא תתגייס בטח תבקש לשרת רחוק מכל הבלאגן הזה ומה עד אז? אני צריך לסבול כל לילה? למשטרה לא אפנה כי אין לי מה לחפש אצלם, איך שהוא אני יודע שאם אעז לעשות זאת אמצא את עצמי במעצר מאיזו שהיא סיבה לא ברורה, והיא תאכל אותה יותר.
בבוקר עליתי על האוטבוס, בשעות חדשות בשבילי בגלל כל הסיפור הזה אני קם מוקדם יותר, טוב האמת לא רק בגלל זה, זה סתם תירוץ לבוא מוקדם יותר לעבודה. האמת עכשיו שאני חושב על זה גם השינה לא ממש שינה, הלכתי לישון וקמתי אני לא עייף אני פשוט לא מרגיש שישנתי אני מרגיש תקוע באתמול, בסוף היום שלוש מילים מהדהדות לי בראש, פעם ראשונה שאני שומע אותה צועקת ולא צועקים עליה, "תפסיקי להרביץ לי". ראיתי איזו אתיופית חמודה מביטה בי במבט שואל כזה, אבל אני כבר לא מאמין בכלום, באמת באמת חוץ ממך אבא שנטשת אותנו לשגע ככה אחד את השני אין בי אמונה בכלום. אז קמתי המשכתי את היום מבלי לבדוק אפילו אולי היא רוצה לתת לי את המספר שלה. איך אמצא מישהי ככה? לא נורא. יש מספיק בנות בים הזה של המציאות, אני מתעורר לאט לאט, מתאושש זה ייקח קצת זמן אני צריך ללמוד לסלוח לעצמי וקצת יותר סובלני לעצמי, אני מניח.
תודה.
|