ואז הגעתי לעבודה הכוס קפה היה קר, וכשזה קורה אני יודע שיום כזה עדיף לדלג עליו, יצאתי עם עובד נוסף להיתקע בפקק רק כדי להיזכר ששכחתי איזה כלי בדיקה, אז ישבנו שעה בפקק רק כדי לחזור למעבדה לקחת את הציוד. נתקעתי אצל הלקוח הראשון רוב היום בגלל תנור שלא עבד, אולי אני לא יודע להפעיל אותו כמו שצריך, לא יודע. בסוף הסיפור נגמר חזרנו בסביבות חמש למעבדה, ונתקעתי עד שבע בערב לסיים את הדוחות.
אז הגעתי הביתה לקחתי את רוקי שלי לסיבוב ארוך מהרגיל זה היה השיא של היום שלי, איזה חבר התקשר אבל לא הייתי קיים בשביל לענות. נרדמתי מול איזה סרט והלכתי לישון. היום אני אלך לבריכה אחרי העבודה אני חייב קצת, להתעורר. אבל הימים עוברים ואני נשאר תקוע במקום. אני ממשיך לחפש אותך או לפחות להצהיר שאני רוצה למצוא אותך. וזהו. עד מתי זה יימשך? כמה זמו אוכל להחזיק ככה?
אני מנסה לחזור לתחביבים שלי, אז אני כותב פה, יצאתי מהפייס לחלוטין הדבר האחרון שאני זוכר זה הסרטון על הסבתא הזו שדוקרת את המאבטח, סוף הולם לתוכנה הזו שגבתה ממני כל כך הרבה שעות קיום חסר טעם. אני מתקשה לכוון את הגיטרה עכשיו שיש לי זמן פנוי אעשה זאת אני משער זה רק עניין של זמן להיזכר. ומדי פעם מבצבצת בי המחשבה לחזור לכתוב סיפור, דבר שלא עשיתי המון זמן, אבל גם בשביל זה צריך אנרגיות, חיות הרבה אנרגיות שאין בי כרגע. לצערי אין בי מזה זמן רב.
אז מה נותר? לתרגם מאמרים רוחניים, קצת מדיטציה בהליכה כי מה לעשות רטוב מדי על האדמה. ולהתפלל לימים טובים יותר? מלאי חדווה מלאים אני אסתפק במעט. באמת אלוהים תעשה שחלק מהיום יהיה שמח, לא מבקש הרבה. מה רע לי ? יש לי מספיק תודה לאל, אבל כל מה שיש לי הפך תזכורת ללבד הזה, לבד שעטף אותי מאז ומעולם, רק שהיום זה מפריע היום זה משפיע עליי צובע לי את כל היום באפור הבדידות הזו. פעם זה לא הפריע מכל מיני סיבות. היום אין דבר שלא עוזר לברוח מהתחושה הזו, כל דבר מזכיר לי אותה. אני רואה זוגות ברחוב וזה כואב, מציק ודוקר הם לא עשו לי שום דבר, הם פשוט מזכירים לי את מה שאני לא יכול לשכוח, מה שאני לא יכול להתחמק ממנו. אני לבד.
טוב מספיק להתבכיין לבינתיים, יאללה עוד יום :>
טוב אתמול היה יום פשוט מזעזע. על הבוקר קפץ עליי האבא החורג של הילדה חחח הם לא הבינו איך בדיוק אני יודע את השם שלה... זה באמת מסביר מדוע נהיה שם שקט בימים האחרונים, עד אותו יום שנתתי לה את המכתב שמה של שובל היה נצעק ומתקשר לכל מיני פקודות כמו תסגרי תחלון תשתיקי תכלבה, והמון צעקות ומריבות. פתאום נהיה שקט, עכשיו ברור לי למה. נו לפחות הרוויחה משהו מכל הסיפור חחח. בכל מקרה מסכנה היא מפחדת לרדת עם הכלבה עכשיו. לא נורא יעבור לה אני בטוח, אני מקווה רק שהיא תשמור את השיר שכתבתי שבאמת נשלח מכל הלב, עשתה לי קצת טוב, אני יודע שהיא חייכה אל רוקי שמה ולא אליי, ובכל זאת החיוך שלה עשה לי ממש טוב, אני מניח אני לא יודע רק משער שבגלל זה צעקו עליה כל כך הרבה, כן קנאה קוראים לזה. לא משנה, אני משתדל לקום קצת מוקדם יותר כדי לא להתקל בה ולהפחיד אותה, עולם מוזר.
טוב מספיק להתבכיין לבינתיים, יאללה עוד יום :>
ואז הגעתי לעבודה הכוס קפה היה קר, וכשזה קורה אני יודע שיום כזה עדיף לדלג עליו, יצאתי עם עובד נוסף להיתקע בפקק רק כדי להיזכר ששכחתי איזה כלי בדיקה, אז ישבנו שעה בפקק רק כדי לחזור למעבדה לקחת את הציוד. נתקעתי אצל הלקוח הראשון רוב היום בגלל תנור שלא עבד, אולי אני לא יודע להפעיל אותו כמו שצריך, לא יודע. בסוף הסיפור נגמר חזרנו בסביבות חמש למעבדה, ונתקעתי עד שבע בערב לסיים את הדוחות.
אז הגעתי הביתה לקחתי את רוקי שלי לסיבוב ארוך מהרגיל זה היה השיא של היום שלי, איזה חבר התקשר אבל לא הייתי קיים בשביל לענות. נרדמתי מול איזה סרט והלכתי לישון. היום אני אלך לבריכה אחרי העבודה אני חייב קצת, להתעורר. אבל הימים עוברים ואני נשאר תקוע במקום. אני ממשיך לחפש אותך או לפחות להצהיר שאני רוצה למצוא אותך. וזהו. עד מתי זה יימשך? כמה זמו אוכל להחזיק ככה?
אני מנסה לחזור לתחביבים שלי, אז אני כותב פה, יצאתי מהפייס לחלוטין הדבר האחרון שאני זוכר זה הסרטון על הסבתא הזו שדוקרת את המאבטח, סוף הולם לתוכנה הזו שגבתה ממני כל כך הרבה שעות קיום חסר טעם. אני מתקשה לכוון את הגיטרה עכשיו שיש לי זמן פנוי אעשה זאת אני משער זה רק עניין של זמן להיזכר. ומדי פעם מבצבצת בי המחשבה לחזור לכתוב סיפור, דבר שלא עשיתי המון זמן, אבל גם בשביל זה צריך אנרגיות, חיות הרבה אנרגיות שאין בי כרגע. לצערי אין בי מזה זמן רב.
אז מה נותר? לתרגם מאמרים רוחניים, קצת מדיטציה בהליכה כי מה לעשות רטוב מדי על האדמה. ולהתפלל לימים טובים יותר? מלאי חדווה מלאים אני אסתפק במעט. באמת אלוהים תעשה שחלק מהיום יהיה שמח, לא מבקש הרבה. מה רע לי ? יש לי מספיק תודה לאל, אבל כל מה שיש לי הפך תזכורת ללבד הזה, לבד שעטף אותי מאז ומעולם, רק שהיום זה מפריע היום זה משפיע עליי צובע לי את כל היום באפור הבדידות הזו. פעם זה לא הפריע מכל מיני סיבות. היום אין דבר שלא עוזר לברוח מהתחושה הזו, כל דבר מזכיר לי אותה. אני רואה זוגות ברחוב וזה כואב, מציק ודוקר הם לא עשו לי שום דבר, הם פשוט מזכירים לי את מה שאני לא יכול לשכוח, מה שאני לא יכול להתחמק ממנו. אני לבד.
טוב מספיק להתבכיין לבינתיים, יאללה עוד יום :>
טוב מספיק להתבכיין לבינתיים, יאללה עוד יום :>