עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך, עובר אורח
והרוח תקום ובטיסת נדנדות יעברו הברקים מעליך וכבשה ואיילת תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת ללכת
שידיך ריקות ועירך רחוקה ולא פעם סגדת אפיים לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה וצמרת גשומת עפעפיים.
נתן אלתרמן
האמונה מעבר להיגיון
Deep in the human unconscious is a pervasive need for a logical universe that makes sense. But the real universe is always one step beyond logic -------------------------------------------- Whether a thought is spoken or not it is a real thing and has powers of reality
― Frank Herbert, Dune
לינקולן אברהם
תן לי שש שעות לכרות עץ, ואעביר 4 שעות מהן להשחיז את הגרזן.
אלברט איינשטיין
"אם אנחנו רוצים שהמין האנושי ישרוד, אם אנחנו רוצים משמעות לחיים, אם אנו רוצים להציל את העולם וכל בעל תחושה שקיים בעולם, אהבה היא התשובה היחידה. אולי איננו מוכנים להכין פצצה של אהבה, מתקן חזק מספיק להרוס את השנאה, האנוכיות והתאווה שהורסים את הכוכב. אבל, כל יחיד מאתנו נושא בקרבו גנרטור קטן ועוצמתי של אהבה, שהאנרגיה בתוכו מחכה להשתחרר".
פתאום אני קולט שמעולם לא שכחתי, פתתאום. לt ממש פתאום זה גם סיפור בפני עצמו והtמת שמוחי הקודח מלא סיפורים כרגע, יש כל כך הרבה נקודות שמתחברות בבת אחת. לכן נתחיל מאחת מהיום הזה שאומר אנוכי לעצמי נו טוב נמות, והנה הקב"ה כן כן הוא ולא אחר מרעיף עלינו מתנות, כאילו בכוח. משל היה ואמר אני מת להרעיף עליך מתנות מה זה מת אחושרמוטה, אבל אתה לא מאפשר אתה לא מאפשר לי. לא בדיוק, אני מתחנן, אולי ל כל יום אבל וואלה אני לא מאפשר. אני נזכר פתאום שמעולם לא שכחתי אני פתאום קולט שאני מוכרח לחזור לעשות ספורט. איפה אוציא ת זה אם לא פה? בבלוג שלי? וואוו איזה משגע זה היה לעשות פתאום וזה מה שאני נזכר שהייתי צעיר הוא בא ואמר לי, הוא הסנסה, יעני המסטר, ואף לא הבנתי על מה לעזזל הוא מדבר? שהוא בא ואמר פתאום, איזה כיף לכם, תמיד תזכרו את זה. ואני מודה שבזמנו לא הבנתי ואכלתי על זה ל פעם קפקופים, אפילו חלמתי על זה פעם ו פעמיים. למה התכוון המשורר? הוא כנראה כבר אז ידע שלא ילך לי, לא שלא הייתי טוב הייתי בן זונה, ובגלל זה לא הבנתי על מה בכלל הוא מדבר, כאילו מה האו שולח אותי ככה פתאום? ופתאום אני מבין סוף סוף, כשאני קולט אותי עושה ספורט פתאום, חוזר אליי הכל ובעצם מעולם לא שכחתי....
אז מה הגיע לעשות? נכון ספורט, לחזור כושר בע"ה. ולכתוב? כמה זמן לא כתבתי, והגיע הזמן גם לכתוב דברים קצת יותר אופטימיים למה לא? בכלל הלכתוב זה תענוג זה מה שאני צריך לעשות כל היום. לא להכניס את כולם לקצב המשוגע שלי ושל אבא שלי קצב שיכפר בל גובה כל כך הרבה. וכן מה לעשות. ולהכתוב הזה פתום ביום שבת, סיפור קצר כמה זמן ל קרה, החלקתי ת זה ממני והלאאה, עד כה. שממש באותו הזמן, כבר הבנתי שכנראה כבר לעולם לא כתו משהו משלי, לא כמו פעם. וזה בא פתאום זה בא, בשת שהייתי מרוסק לחלוטין חסר אנרגיות, משותק, ועדיין זה הגיע. סיפור קצר, כילו השם תברך ומר ממש מעניין אותי אתה והתוכניות שלך, יאללה יאללה תרשום.
והמת שנכון הגיע הזמן לרשום קצת הרבה יותר מזה, הרבה יותר, ול רק פפה, ודברים חיוביים מספיק עם התעסקות הזו בשלילי, נכון צריך להיות מודע, וצריך להבין שזה סך הכל עוד שכבה? עוד שכבה על גבי שכבה כמו בצל? ומה יש בפנים ? וזה עניין בעצם, שבפנים יש אותי. וזה מה שמפחיד את כולם פה בעצם. שיר הפסקה נרה לי יבו טוב פה ומשם נמשיך, השרו עמנו:}
איפה הייתי? לכתוב? השם יתברך תודה. לקוות לטו לפשר לו להעניק לי, לחיות לנשום ולעשות ספורט, למצוא מקום לעשות שחרור, ולצת מהבית הזה, אני גם מבין ת זה פתאום, טוב לא פתוןם זה התבשל, ם היינו יוצאים מפה אז, זה היה כנראה נראה אחרת, היא הייתה פחוץ לחוצה אאני הייתי יותר סובלני. המקום הזה כן המקום הזה הורס את הבן אדם, אני חייב למכו רולצאת מפה לפני שהמקום הזה יקבר ותי איתו תרתי משמע אולי אפילו מי יודע? די לצאת מפה עכשיו שפתאום "השתנתה" הריבית של ההללואהה הגיע הזמן לצאת מפה למכור ולעבור.
לא להכניס את כולם לקצב המשוגע שלי ושל אבא שלי קצב שיכפר בל גובה כל כך הרבה. לתת לזמן לעשות ת שלו, לדרדר את העסק כן כדי להציל אותו צריך ללכת אחורה. לא להלחם בשינוי לתת לזה לקרות. לתת לטוסטוס ליפול, לראות אותו רץ עם הזנב בין הרגליים. חלילה כאשר לא יהיה כסף, נוותר על כל מיני דברים אבל לפעמים צריך לכת אחרוה כדי להתקדם. לעצור לנוח כדי לנשום. ואם חלילה הוא ימשיך להלחם גם לדעת לשחרר. מי יודע, אבל הדרך של ללכת בכוח היא מיותרת, למה לסבול על הגב שלי עצמי ולראות אתאבי משקר ככה? לא צריך את זה, לא רוצה את זה זה לא מגיע לו לי או למישהו בעסק הזה חוץ ממנו אולי לעציץ. התופס טרמפים הזה, הכן עלוקה הזו, ממוצצת דם. זה עוד שיעור בחיים בסך הכול.אין לך מה לשאול אותו מה הוא יעשה במצבך אלא לכניס אותו למצבך, לגרום לו לרצות לוותר כשלא תהיה לו ברירה כשכולנו גם הוא נצרך לעשות מחירים כואבים ולוותר.
וואללה אני פתום קולט אני בכלל לא קולט את כל הסיפור הזה בעסק נכון, זה גם עניין בפני עצמו, הגיע הזמן לעשות את מה שאני יודע, כמה שזה הפוך ממה שאני רוצה ומנסה אבל הגיע הזמן פתאום לשים #$% על השולחן שיתמודד, לצאת "לבקר לקוחות", לקחת עובד איתי או שניים ליום השתלמות. למה לא בעצם? הגיע הזמן, מה אנחנו חמורים שלו כולנו מה קרה? הוא שודד אותי ואני קרורע את התחת כדי שזה יקרה? מה נסגר פה בעצם? ואבא שלי הגיע הזמן לעצור אותו כמה שיותר מהר. הוא לא יכול לעבוד כמו בחור בגילי, מה שנינו משתגעים בעצם?
הגגיע הזמן להודות בטעות, אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה ולנסות להלחם בזה, זה יהיה טעות, הגיע הזמן לקבל את העובדות, לשלם על הטעויות ולהמשיך, משמ כמו ה#$%#$ טוסטוס הזה שגם אותו הגיע הזמן להחליף. האחיטופל הזה רק חיבל לי בחיים. כן הגיע הזמן לעשות הרבה דברים וי ני כתוב כמה פסקות בין השניים העליונות ולו רק בשביל. אבל יש עוד גם בעניין הזה כמו למשל שלא להכניס את כולם לקצב המשוגע שלי ושל אבא שלי קצב שיכפר אבל גובה כל כך הרבה. על מה יש לכפר? על מה? למה להמשיך לתת לו להנות מזה? מורידים הילוך.